את המשפט הזה מכירים היטב חובבי הסרט Top gun, או אהבה בשחקים, בתרגומו לעברית. רבות דובר על הצורך להתקדם טכנולוגית במהירויות אותן חלליות העתיד ישיגו, כדי לעשות צעד כלשהו בחלל העמוק. היקום כפי שאנו יודעים, הולך ומתרחב, והוא עושה כן במהירות שהיא גבוהה בהרבה ממהירות האור, אותה מהירות שהפיזיקה גורסת שהיא המהירות הגבוהה ביותר הניתנת להשגה, 300 אלף ק"מ לשנ`. היקום הנראה לעין קוטרו 93 מיליארד שנות אור, הווה אומר שגם אם נצליח להגיע לכדי טכנולוגיות שינועו במהירות הגבוהה ביותר שהפיזיקה מכירה, מהירות האור, וגם אם פתאום היקום יפסיק להתרחב בבת אחת, עדיין ניאלץ לטוס כ-93 מיליארד שנים, נון סטופ במהירות האור בכדי לדלג מצידו האחד לצידו האחר, של היקום הנראה לעין. וזה שוב, היקום הנראה לעין. היקום ככלל, על פי השערות, גדול פי 250 מזה הנראה לעין, מה שהופך אותו לבעל קוטר של 7 טריליון שנות אור בקירוב. "משימה בלתי אפשרית" לביצוע, עוד סרט ז`אנר של טום קרוז. כנראה שבכל מהירות שלא נגיע אליה, לא נצא אף פעם מהיקום שלנו, אם כי ישנן הפתעות.
האם יש קיצורי דרך? דיברתי עליהם בעבר, ישנה ההשערה כי חורי תולעת קיימים במרחבי היקום, אותם חורים שבמעבר שלהם, מתערבל לו מרחב הזמן שבתחילת החור שונה ומתקדם באופן א-לינארי מקצהו השני של חור התולעת. מתוך ההנחה שהיקום אינו מישור אוקלידי, אלא בנוי כגלים גלים א-סימפטוטיים, הרי הכניסה לחור מצד אחד יכולה לקצר את הדרך המשופעת באופן יוצא דופן ולהוציא אותנו בצד האחר של הגלקסיה, או היקום או אולי אפילו ביקום אחר! דיברתי בעבר גם על אופציה נוספת, קפיצות חלל-Space wraps, אופציה שעלתה על ידי הכותבים המדעיים לסדרת ה Cult הבידיונית Star Trek, מסע בין כוכבים. קפיצת חלל או במינוח העברי של הנושא "הינע עקמומיות" מבוססת על יצירה של " בועה" שבתוכה קיים מרחב זמן רגיל. בתוך הבועה הזאת משייטת בעצם החללית. הבועה כולה משייטת במרחב זמן המעוקם בצורה כזו, שתנועת הבועה שבו יוצרת תחושה של מהירות גדולה ממהירות האור. בתוך הבועה אין השפעה של עקמומיות המרחב, ולכן לא פועלים כוחות חזקים על הנוכחים בבועה, בדרך הזו בעצם, מייצרים מהירות אשר עולה על מהירות האור, ונעזרים בעקמומיות בכדי להניע את החללית למרחקים אשר גדולים במידות ממהירות האור. האם נזכה לראות את זה קורה, אני מסופק, זה עדיין בגדר של תיאוריה יפה ובידיונית, כשם ש טלפורטציה גם היא עלתה רבות בסדרת המד"ב (מדע בדיוני) הנהדרת, מסע בין כוכבים, בה שיגרו עצמן על קרני לייזר, אנשי חללית האנטרפרייז, מגשר הפיקוד של החללית לכוכבים לכת אליהם הגיעו . גם על טכנולוגיות המתעתדות לצוץ אולי בזמן חיינו כמו חלליות ממוזערות בעלות מפרשיות, אשר זרם של פוטונים נורה אליהן ומאיץ אותן באופן מתמשך עד כדי הגעתן לכ 20 אחוז ממהירות האור, תוך ניצול של האצה טבעית של גוף שמסתו מינימלית דיברתי בעבר. אותו ארגון שמקדם את הטכנולוגיה הזו, Breakthrough Initiatives, חרט לו על דגלו המשימה להגיע לפרוקסימה סנטאורי- Proxima Centaury , השמש הקרובה ביותר אלינו שמרחקה הוא כ4.3 שנות אור בלבד. במהירות כזו של כ 20 אחוז ממהירות האור, במספרים 60,000 קילומטרים בשנ`, הגעה לאותה שמש קרובה אלינו, וביקור בכוכב הלכת שלה Proxima Centaury b אשר נמצא באזור הישיב שלה, הHabitable zone, הופכים להיות ריאליסטיים וברי ביצוע בזמן חיים, עם פרק זמן משוערך של שני עשורים של מסע בחלל עד להגעה. נכון לזמן הווה ישנן 5 חלליות אשר יצאו מתחומי מערכת השמש שלנו, אותו תחום שבו לרוחות השמש כבר אין השפעה, והגשושיות עברו לנוע מתחומים ההליוספרה, לתחומי החלל הבין כוכבי. החללית הן pioneer 10 וpioneer 11 אשר שוגרו בתחילת שנות ה70. לאחריהן שוגרו Voyager 1 ו Voyager 2 בסוף שנות השבעים, והחללית New Horizons, אשר שוגרה הרבה אחרי, חקרה את פלוטו וגם היא ממשיכה אל מעבר למערכת השמש. הרחוקה שבהן, נמצא כעת כ-23 מיליארד קילומטרים בקירוב מכדור הארץ ועדיין מתקשרת ומשדרת נתוני טלמטריה! נשמע המון, ובהחלט נשמע רחוק, אך זה בעצם כלום ושום דבר, במונחים של חלל. חלליות אלו אשר בדרכן סקרו וצילמו את כוכבי הלכת החיצוניים יותר כגון צדק, שבתאי אורנוס ונפטון, ואף נעזרו בכבידתם של המאסיביים שבהם כמו צדק, כאפקט קליע, בכדי להאיץ את מהירותן, עדיין נכונה להן דרך אינסופית אם כלל ישרדו אותה ולא יהפכו לזבל חללי חסר ערך, דרך של קרוב ל20,000 שנים, בכדי להגיע למערכת השמש הקרובה ביותר אלינו, Proxima Centaury, שכן המהירות אליהן חלליות אלו הגיעו, כ 50-60 אלף קילומטר לשעה, הן כלל לא פונקציה בטיסה לחלל העמוק. מסתבר שלא מספיק להיעזר בהאצה האפשרית שמקנה יעף שמהווה כאפקט קליע בכבידה של כוכבי הלכת המאסיביים יותר, כדי להוסיף על המהירות האינהרנטית אותם חלליות ולווינים רוכשים מהשיגור הרקטי האנרגטי שלהן לחלל, שהיא כ27,000 קילומטר לשעה בקירוב, נדרש הרבה מעבר לזה. מה למשל?, נדרש כוכב, יותר מאשר כוכב לכת. ואם אנחנו עדיין במערכת השמש שלנו, באיזה כוכב ניתן להיעזר? בשמש שלנו כמובן, האחת ויחידה. רכב החלל פארקר נשלח בשנת 2018 כדי לחקור את השמש מקרוב, ממש מקרוב. החל מ2021 הוא מבצע יעפים סביב השמש אשר הולכים ומתהדקים. פארקר במעטפת שלו פארקר מצויד במגן חום מפחמן מוקצף אשר מסייע לו להתמודד עם החום העז של עטרת השמש, אותה נשלח לחקור. בשבועות האחרונים הוא הפליג עשות והתקרב כדי מעט יותר מ5.5 מיליון קילומטרים מהשמש. פי שבע יותר מהשיא הקודם שלו עצמו. הוא התמודד על הדרך עם חום עז של כ1000 מעלות בקירוב, וברגע שתתחדש התקשורת עמו, כשייצא מטווח ההפרעה של רוחות השמש, נדע אם שרד את התמרון. מה שכן, תמרון זה, וההאצה שקיבל מכבידות השמש, ומהרוחות שלה, הביאו אותו לכדי מהירות שיא של כלי מעשה ידי אדם, 695,000 קילומטר לשעה! אך גם מהירות פנטסטית זאת, רחוקה שנות אור ממהירות האור. האצה כזו סביב השמש, כמו גם טכנולוגיות עתידיות של מפרשיות בהנעה פוטונית, וכן הנעה גרעינית על ידי כור גרעיני מקומי, או הנעה על ידי מנועי פלאסמה, כל הנ"ל הינן טכנולוגיות יפות, שמקרבות אותנו לזמנים הגעה קצרים יותר לכוכבים הלכת במערכת השמש שלנו, ואולי במקרה של הנעה פוטונית, גם בזמן חיים למערכת השמש הקרובה אלינו, אך לא מעבר לזה. לשם כך נדרשת קפיצה טכנולוגית משמעותית, או קפיצת חלל!
