פרוקסימה קנטאורי מרוחק כ- 4-4.5 שנות אור מאיתנו, בקירוב, מה שהופך אותו לשכן ממש של מערכת השמש שלנו, פרוקסימיטי-קרוב, או בלטינית proximus. פרוקסימה קנטאורי הוא כוכב הבזק, כוכב שבשל התפרצויות סולאריות תדירות, כתוצאה מפעילות מגנטית ענפה על פניו, משנה תכופות מאוד את מידת בהירותו. גילו של פרוקסימה קנטאורי, כגיל השמש שלנו, וסביבו התגלו עד כה כשני כוכבי לכת המקיפים אותו, האחד Proksima Centauri b אושר כבר לפני מספר שנים, ונמצא כי הוא באזור הישוב של הכוכב, כ7 מילון קילומטרים מהכוכב, שהינם מספיקים כדי להיות באזור הישיב שלו (הווה אומר פוטנציאל לתנאים דומים לאלו של כדור הארץ מבחינת קיומה של אטמוספירה, מים זורמים ועוד), שכן שמשות מסוג ננסים אדומים הינן משמעותית פחות אנרגטיות משמשות סיווג של השמש שלנו, ננס צהוב, לא כל שכן מענקים כחולים שהינם אנרגטיים במיוחד. כוכב לכת נוסף שהתגלה בשנים האחרונות ועדיין לא אושר סופית הוא Proksima Centauri c. הוא נע במסלול הגדול פי 1.5 מסלולי של כדור הארץ שלנו סביב השמש. כוכב הלכת שכן אושר, פרוקסימה b הינו כנראה כוכב לכת סלעי, עוד נתון שמעניין אותנו בחיפוש אחר פוטנציאל חיים, או לחילופין, פוטנציאל התיישבות עתידי, אך מאידך היותו רחוק יחסית מהשמש שלו, שכפי שנאמר לעיל אנרגטית הרבה פחות משלנו, ובמידה ואין בו אטמוספרה, סבירות גבוהה שהטמפרטורות על פניו הינן מינוס 200 מעלות צלזיוס בקירוב. כל הנ"ל, היות פרוקסימה קנטאורי כה קרוב אלינו, וכן שני כוכבי הלכת המקיפים אותו, במיוחד פרוקסימה b המצוי באזור הישיב שלו, מגבירים את העניין לתור ולהגיע למערכת שמש זו. האם זה אפשרי? בטכנולוגיות בנות זמננו,כן, אך לא בזמן חיים. חלליות וויאג`ר אשר שוגרו בסוף שנות השבעים ונעות במרחב הבין כוכבי לאחר שיצאו מההליוספרה, אותו תחום שבו עדיין משפיעות רוחות השמש שלנו, נמצאות כעת כ-20 מיליארד ק"מ מכדור הארץ. בקצב התנועה שלהן, אם ימשיכו בדרכן ובמהירות הנוכחית שעולה במעט על 50,000 קמ"ש, ייקח להן קרוב ל 20,000 שנים להגיע לשם, אם יישרדו מבחינת התחזוקה שלהן. כלומר במצב הטכנולוגיות הנוכחי זה לא ריאלי. ישנן מספר יוזמות אשר עלו בשנים האחרונות, המובילה שבינהם נקראת ( breakthrough initiatives (breakthrough Starshot אשר מנוהלת על ידי פיט וורדן, בכיר לשעבר בנאס"א וגנרל בדימוס בחיל האוויר האמריקאי, יולי מילנר המיליארדר אשר תרם את ההון הראשוני, וכן פרופסור אבי לואב הישראלי, אשר מוביל כבר שנים רבות את החיפושים כחלק מפרויקט גלילאו, אחר עצמים ועדויות להבנת ליצנים לכדור הארץ, ובינם הממצאים של אומואמואה-Oumuamua, שהתגלו באוקיינוס השקט. לואב מוביל את הפן המדעי בפרויקט breakthrough Starshot. הפרויקט מציע דגמים של חלליות מפרשיות קטנות ממדים אשר ינועו בהנעה פוטונית מתמדת. מדובר בקוטר מפרשית של לא יותר מחמישה מטרים בתכנון הגדול יותר, ועשרות סנטימטרים בתכנון החסכני יותר ובו פוטנציאל לצי של חלליות כאלו שישלחו על ידי חללית אם. תחנה קרקעית תלזור קרני לייזר על המפרשיות ותייצר האצה מתמדת של החללית בשיעור של 100 km/s בריבוע. ההצעה תביא את החללית לכדי מהירות של עד 60,000 ק"מ לשנ`! מהירות שהיא כ20% מהירות האור בקירוב. במהירות כזו, היכולת להגיע לפרוקסימה קנטאורי עוד בימינו הופכת לממשית, והיא סיפור של מסע של כשני עשורים בקירוב במהירות מתמדת של כ 20% ממהירות האור, ובסופה הגעה מיוחדת פרוקסימה קנטאורי. בעיה קטנה.., לא ניתן יהיה לעצור את החללית בהגעה למערכת השמש המדוברת. למרות כל הקשיים, העתיד של מסע למערכת השמש השכנה לנו, והיכולת לחקור מערכת שמש שאינה שלנו, את האלמנטים הפיזיים שבה, ואולי אף לגלות פוטנציאל חיים, מסעירה את הדמיון. המסע לפרוקסימה קנטאורי מתחיל להישמע מציאותי, ולא עוד מדע בדיוני.
כותב, ניר דוברובסקי
|