בפוסט הקודם ציינתי את הבעיה שהולכת ונוצרת בחלל הקרוב לנו (Low Earth Orbit ), מצב בו פסולת חללית משימושים שונים של אסטרונאוטים, או לווינים שסיימו את חייהם הופכים לפסולת חללית, חלקה בגדלים גדולים יותר מכדור בייסבול, עובדה המהווה בעיה ואף סכנה בטיחותית חמורה לתנועה החופשית של לווינים במסלולים אלו, שהוא המסלול העיקרי והכי שיח של לווינים, בעיקר לוויני תצפית וקונסטלציות לוויני אינטרנט, וכן מהווה סכנה ממשית לבטיחותה של תחנת החלל הבינלאומית, ותחנות חלל אחרות הן זו הסינית ,והן תחנות החלל העתידיות שייבנו בשנים הקרובות ועימדו בסיכון פגיעה של חלקיקי פסולת לווינים ועוד הנעים במהירות עצומה של מעל 27,000 קמ"ש בחלל.
לפי סוכנות החלל האירופית, קיימים בחלל כ-900 אלף פריטי פסולת בגודל של סנטימטר אחד ויותר, ולמעלה מ-130 מיליון פריטים בגודל של מילימטר ומעלה. הפסולת מהווה סכנה בין היתר ללוויינים וגם לתחנת החלל הבינלאומית. המון פתרונות יצירתיים הוצעו לטיפול בפסולת החלל, ב-2018 פרשה תחנת החלל הבינלאומית רשת והצליחה "לדוג" ננו-לוויין. הניסוי שבוצע על ידי חברת NanoRacks הוכתר בהצלחה: החיישנים של של הרשת זיהו את העצם הפוגע, תחנת החלל לא נפגעה, והננו-לוויין נשלח להישרף באטמוספירה. זהו פתרון אחד. לאורך השנים התווספו הרבה פתרונות יצירתיים של חברות וסטארט אפים שהוקמו לשם מטרה זו של ניקוי פסולת חללית . סוכנות החלל היפנית JAXA שיגרה ב-2019 מוט אלקטרומגנטי באורך 700 מטרים שאמור היה למשוך אליו פסולת חלל מתכתית, ולאחר מכן להישרף באטמוספירה יחד עם הפסולת. הניסוי לא צלח בסופו של דבר. חברות נוספות כמו אפקטיב ספייס הישראלית, ותאגיד התעופה הענקי Northrop Grumman שיגרו מכליות דלק שנועדו להאריך את חייהם של לוויינים – במקום שייגמר להם הדלק והם יהפכו לעוד פסולת חלל-ראייה מעניינת נוספת שעיקרה הוא לדחות את הדץ, אך בסופו של דבר עד כמה ניתן להאריך את חייהם של לווינים מחד, מאידך במציאות של ריבוי לווינים (מעל 50,000 בתרחישים הצנועים יותר בשנת 2030) הפתרון הזה הופך לפחות אפקטיבי. מעבר לפתרונות הללו צצו עוד פתרונות מעניינים נוספים, כאשר המובילה היא חברת אסטרו סקייל. בשנת 2021 לוויין ניקוי החלל Astroscale Demonstrator של חברת אסטרוסקייל הדגים בהצלחה את יכולתו ללכוד אובייקטים בחלל, תוך שימוש במערכת לכידה מגנטית שפותחה על ידי החברה. הלווין אותו שיגרה אסטרו סקייל מורכב משני לוויינים: לוויין שירות ולוויין "לקוח" קטן יותר, שמדמה פסולת חלל, ששוגרו צמודים יחדיו. לוויין השירות פותח בכדי להסיר בבטחה חלקי פסולת חלל מהמסלול והוא מצויד בטכנולוגיות שמאפשרות לאתר ולהתחבר בבטחה לחפצים הנעים בחלל באמצעות מנגנון עגינה מגנטי. במהלך הניסוי נבדקו החיישנים האמורים לאתר את לוויין המטרה ובוצעה הכנסה לפעולה של מערכת הלכידה שתוכננה כדי ללכוד את האובייקט ולהחזיק בו. יכולות אלה הן קריטיות למשימות הלוויין, כיוון שהן מעידות על יכולת המערכת ללכוד ולשחרר מספר רב של עצמים בחלל, מהלך שישמש כבסיס לטכנולוגיות שירות לסילוק זבל חללי ואו להסרה מהחלל של לוויינים תקולים ונטושים. בחברה אמרו כי הצלחת השלב הנוכחי במשימה סולל את הדרך לשאר חלקי ההדגמה החלוצית ופורצת הדרך של Astroscale לסילוק זבל חללי. בשלב הבא של הניסוי, לוויין הלקוח מוקם במרחק גדול יותר, תוך בדיקה של מערכות תוכנה אוטונומיות מובנות בשיתוף עיבודי טלמטריה מהקרקע. חלק זה בניסוי הושלם מספר חודשים לאחר שליחת הלווין הכפול ולאחר מכן נבחן גם מקרה שבו לוויין הלקוח נמצא במצב של חוסר שליטה וחג בחלל ללא בקרה. החברה הבינלאומית Astroscale ,אותה ציינתי לעיל, שהיא חברה ישראלית ביסודה, וכעת חלק מתאגיד יפני עם חברת בת המתמחה בפיתוח פה בישראל, שיגרה בימים האחרונים לוויין ראשון מסוגו לניטור פסולת חלל. בהמשך המטרה היא לשגר לוויינים שייצמדו ללוויינים ישנים ושאריות פסולת אחרות, ויסלקו אותם מהמסלול סביב כדור הארץ. הלוויין הנושא את השם ADRAS, שוגר מניו זילנד בטיל של חברת RocketLab. הוא אמור להתקרב ללוויין GOAST – לוויין יפני ענקי שאורכו 11 מטר ומסתו שלוש טונות, ששוגר ב-2009 למחקרי סביבה ומקיף את כדור הארץ בגובה של כ-670 קילומטר שהינו גובה Low Earth Orbit. אם כן, העתיד של סילוק פסולת חללית וסוגי הפתרונות היצירתיים הם משהו שהולך וצובר תאוצה בשנים האחרונות, שכן "הצורך הוא אבי ההמצאה" , והצורך הוא ממשי, ככל שנהיה צפוף יותר בסביבת החלל הקרובה לנו, וככל שיתרבו להן תחנות חלל מאוישות הוא רק ילך ויגבר-רמז, העתיד צופן לו הרבה כסף למיזמים בתחום שייתנו פתרונות יעילים וזולים.